1הביטו, ההולכים באורחות תמא שהיא ארץ ציה, כמו שכתוב ביער בערב תלינו, לקראת צמא התיו מים, וקוו לאותן אפיקים ובשו כשלא מצאו מים. והנכון בעיני כי הענין כולו על ריעיו אשר באו מארץ מרחק לנוד לו ולנחמו ובטח בהם, והם מלעיגים עליו ומצערים אותו, אמר כי בגדו כמו נחל, שיבא פתאום ויעבור כרגע, כי פניהם קודרים מן הקרח אשר מצאם בדרך, ומהם נעלם השלג, ולא שמו לבם אליו בצאתם ממקומם:2בעת יזרבו, כמו יצורבו, מן ונצרבו כל פנים, מלשון צרבת השחין:3נצמתו, לשון אסיפה וקשור, מן צמתו בבור חיי, וצומת הגידין בלשון משנה. והענין לאמר כי בעת שנתחממו, כשמעם מחלתו, נאספו, וכי יחם לבבם כל אחד מהם נדעכו ממקומם ובאו. או נפרש נצמתו לשון כריתה, מלשון ומשנאי אצמיתם, וכן לצמיתות, לכריתות, ו"ממקומם" שב אל "נצמתו", כי בעבור שאין ביאתם אליו טובה בעיניו כי בגדו בו קורא יציאתם מארצם הכרתה ממקומם, והתחממם באהבתו דעיכה, כי דעכו כפשתה כבו. והכלל לאמר כי הם כנחל שוטף באו פתאום, ועתה ילפתו וינטו מעליו אורחות דרכם ויעלו אליו בתהו, לא לעזר ולא להועיל, ויאבדו ממנו. כי הביטו ארחות תימא, אשר היא בארצם לשוב עמהם שמה:4ארחות, כמו ארחת ישמעאלים:5הליכות, אנשי שבא קוו למו, לחזור עמהם:
